מקומות

לבתים עם התריסים המתקמטים ומתקלפים 
לאנטנות שהציצו מגגות הרעפים
לעצים הסבלנים שצל הטילו בשלווה
לשדות של ילדותי שבערו באש תקווה
לריחות התבשילים לאנשים שרק רצו לעזור
אל רחוב ארוך בלי רמזור
כל המקומות... לשם לא אוכל לחזור

אל העוני שתמיד היה עשיר בחלומות
אל הפרדסים הסברסים ההדסים החממות
אל האהבה הראשונה שאפילו לא ידעה...
אל הצל המאיים מעל אל חזות כל כך מטעה
ואל אבא שמזיע על ארון מעוקם עם מסור
וקורא לי לבוא לעזור
אל המקומות... לשם לא אוכל לחזור

אל המנגינה הראשונה החרוז שהסתדר
אל העולמות המופלאים שמעבר לגדר
אל הלהקה הראשונה הגיטרה הסדוקה
אל ההבנה אל הייאוש אל הבדידות המתוקה
ואל התופרת שידעה מכל סמרטוט בגד לגזור
לארוז ולאימא למסור
אל המקומות... לשם לא אוכל לחזור

אבל אני חוזר תמיד
כשאני רבים, כשאני יחיד
בכל תפקיד, זה כבר לא מפחיד 
אני חוזר תמיד

אל הכינורות המתוקים אל הרוק האמיתי
אל יואב אל יהודית אבא אימא שכבר לא איתי
אל ההבנה שזה תמיד אני מול העולם
אל ההתחלה, אל הפנים אל השמות כולם
אל כל החוטים הלא נראים שכל חיי ניסיתי לשזור
גם הפעם זה לא יעזור
אל המקומות...לשם לא אוכל לחזור
כל המקומות לשם לא אוכל לחזור...